ליקוטי ממתקי"ם|מאמרים|חינוך|אמונה|חסידות|יהדות

לקראת יום השואה-

דברי התעוררות וחיזוק מכתבי האדמו"ר מפיסצנה הי"ד

לקראת יום השואה, בחרתי להביא בפניכם דברי התעוררות וחיזוק, מתוך דברי האדמו"ר מפיסצנה הי"ד, שנספה בשואה*.

"ועתה אני יושב ודומם. גדול הכאב בלתי עמוד, והשברון עד בלתי נשוא.

כי אחר שזכינו בחסד חינם מד' יתברך לבן יקיר ונחמד כזה. איש מופלג בתורה, חכם וישר, עדין במזגו וזך במידותיו התרומיות עד מאוד, ואשר היה קשור בנפשי ויחידתי, עד למסור את כל נפשו בשבילי, ואחר שזכינו שיראה ה' בתלאותינו ועמלו העצומים וישיב לנו את מתנתו הנחמדה ויקרה הזאת וירפאהו ממחלתו המסוכנת, הנ"ל.

נגזר עלי ממרום דין קשה, דין מר ונמרר כזה, לשוב ולקחתו מאיתי בשנת ת"ש במלחמה, כי ביום י"ב תשרי נפצע קשה בעומדו אצלי, ובט"ז בו יום ב' דסוכות יצאה נשמתו הקדושה והטהורה בקדושה ובטהרה. ועמו זוגתו כלתי הצדיקת והצנועה מרת גיטל ז"ל בת מחותני הרב הצדיקה ובנש"ק מוה"ר רבי שלמה חיים שליטא מבאליכאו ביום י"ג שבו.

וגם העתיד שלי על-ידי שיתגדלו ויתרוממו הם בגופם נפשם ורוחם נהרס.

גדול השברון עד בלתי נשוא, ורק אתה ד' ברוב נפלאותיך תעמידני ותחזקני. לך ה' החסד ולי בושת הפנים, כי עוונותיי גרמו כל אלה. אב הרחמן יודע אתה את לב האב על בנו רחימו. ומי כמוך מכיר בשבירת לבי וברציצת כל עצמי, עם כל זה הנני מתחזק להודות לך על רב חסדך שזיכיתני באוצר נחמד כזה. אף הוספת לו קרוב לארבע שנים, מן מחלתו עד פטירתו. משבח ומפאר אני את כבוד קדושתך בעד האוצר החמד הזה שזיכיתני בו א"ל שנים.

ומה טוב היה לי אז, אור שמש היה חשוך לעיני לערך הבטה אחת בזוהר פניו הזכים והמאירים.

אנא ד' רחם נא על יהודי כל כך אומלל כמוני. חוס נא אבי ומלכי והקשב לתחינת לבבי המתמוגג מרוב געגועים צער ויגון. הנה כל הזמן שזכיתי במתנתך הטובה בן יחידי, בכל מאמצי כוחי השגחתי עליו. ובכל ליבי ונפשי, בעזרתך, שמרתיו. וכל חיי היו אצלי כאין בשבילי חייו. ועתה בעתונו פלצות לאמור, איפה הוא הבן יקיר, ובמה אשמור אותו עתה.

הלא גם בעד גופו העדין והזך הייתי מוכן למסור כל עצמי, ואוי. ואיך הוא עתה. מאוד תרעד נפשי ותהמה, מה לעשות עתה בשביל היקר לי מכל עצמי, שלא יאונה לו כל רע חס ושלום, אף לא ידאג ולא יפחד חס ושלום. דלפה נפשי ונלאה מחפוש דעה, מה לי לעשות וטוב לו.

שומר ישראל שמור נא את בננו אלימלך בן ציון וכלתו גיטל אשר לקחתם ממני אליך. תהי צדקתם תמיד לפניך ותהיינה נא לרצון לפניך תורתי ותפילתי בעדו ובעד זוגתו כלתי. קרב נא אותם אליך ד'. ענגם והטיבם אדון טוב ומטיב. נא אותם בכל פעם יותר ויותר מכפי צדקתם וחסידותם, ויותר מכפי תורתי ותפילתי בעדם. צרור נא בצרור החיים את נשמותיהם, אתה ד' נחלתם וינוחו בשלום על משכבם.

ריבונו של עולם, אמור נא די לצרותינו הגדולות עד מאוד, יכפרו נא נפשות היקרות הנפטרות, עם כל תלאותינו וסבלותינו של המתים והחיים על כל חטאותינו.

רחם נא ד' מעתה על כל ישראל בכלל ובפרט, בחסדים טובים תיכף ומיד, ונהיה נא גם אני גם צאצאי עם כל הנלווין אלינו וכל ישראל בכלל הרחמים והחסד. וזכנו נא תיכף ומיד לגאולה שמה, ולתחיית המתים, ולישועה אמיתית בגופניות ורוחניות, אמן".

* הקטע לקוח מתוך הספר צו וזירוז אות ל"ה – פרקי נחמה על הסתלקות בנו וכלתו.

הודעות:

הוקדם אתר חדש וחשוב "שו"ת פורטל אקטואלי בהלכה" - מומלץ -כאן (ניתן להרשם גם להלכה יומית)

ממתק לשבת - כאן

קצת על חודש אייר - כי אני ה' רופאך - כאן

בשורות טובות

עדי'ה

יום העצמאות מנקודת מבט של...ילד

יום העצמאות קרב ובא

אני באמת מחכה ליום חופשה...

יום הולדת למדינה,

כך אמרה לי המורה.

אך מה הכוונה? איך היא נולדה?

מי אבא שלה? ומי האמא?

ואם זה יום הולדת אז מה זה עצמאות?

האם מלשון עצם?

ואולי עצמי?

ואולי בכלל עוצמה?

שאלתי את אבא: "מה זה יום העצמאות?"

והוא ענה: "יום שעם ישראל נהיה עצמאי,

היהודים שולטים על עצמם".

עוד פעם..עצמאי עצמם... לא ממש הבנתי.

נגשתי לאמא לשאול: "מי אבא ואמא של המדינה?"

והיא ענתה – "זה לא בדיוק אבא ואמא,

אלא, תקומה מחדש... זו חזרה לארץ"

תקומה? חזרה?

אז זה לא יום בו נולדה?

קשה לי להבין את המבוגרים,

יש להם מילים שלא תמיד לי מובנים.

אז פניתי לסבא, אומנם גם הוא מבוגר

אבל הוא מבין אותי מצויין!

והוא הסביר: "זהו יום חג, יום של שמחה,

שעם ישראל חזרו לארצם

ויש לה אבא ואמא... ואפילו כמה...

יש לה את "אבא שבשמיים"- ה' יתברך.

ואת האבות הקדושים והאמהות הקדושות:

אברהם, יצחק, יעקב, שרה רבקה רחל ולאה...

וזה כמו יום הולדת כי הארץ תמיד פה היתה,

אבל מאותו יום היא הפכה גם למדינה.

אנחנו הבנים והבנות, חזרנו הביתה...

לארץ האבות.

פה זו ארץ חמדת אבות...

פה שורה השכינה,

פה זכינו לפריחת העם הארץ והתורה...

ממש אתחלתא דגאולה.

ועל כן אנו מקיימים ביום זה תפילה מיוחדת

להודות להלל על שזיכנו ה'

לראות את 'ראשית צמיחת גאולתנו',

ופה בארץ הקודש לבנות ולהיבנות.

וכעת אני מבין:

אומנם זה יום חופשה

שאני בהחלט מחכה לה

וזה יום כייף של טיולים ומשפחה

אבל זה בעיקר יום חג,

לנו הבנים והבנות שחזרנו הביתה...

לארץ האבות.

והכי חשוב לאבינו מלכנו

להלל לשבח ולהודות!

הודעות:

ליום הזכרון ראו כאן- "צעיר הלכת לבלתי שוב"

ממתק לשבת - כאן

"בקש שלום ורדפהו"

"צריך לבקש שלום...

שיהיה שלום בין ישראל...

ולאהוב את חבריו...

וישתדל לדונו לכף זכות ולמצוא בו טוב...

(ליקוטי מוהר"ן ח"א, ל"ג)

כמה פעמים אנו נתקלים בהתנהגויות או אמירות פוגעות ומיד מתמלא לבנו בכעס על הזולת, על שהתנהג כלפינו כך.

תחושה זו מביאה אותנו, לא אחת, לתגובת-נגד פוגענית לא פחות, ואף יותר.

אך מה אם במקרים מעין אנו, נשמע חרפתנו ולא נגיב, אמור:"הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים"... (שבת פ"ח)

****

מסופר על רבי פנחס מקוריץ ותלמידיו, שכל אימת שנתגלגלה שיחה על רשעים ואויבים*, היו נוהגים להסתמך על העצה של הבעש"ט שנתן לאיש אחד, אשר בנו יצא לתרבות רעה: שיאהב אותו יותר! "כשרואה אתה", אמרו, "שאחד שונא אותך וגורם לך רעה, עליך להתחזק ולאהוב אותו יותר מאשר מקודם לכן. בזה לבדו תוכל להחזירו בתשובה. כי כלל ישראל הוא מרכבה לקדושה. אם אהבה ואחדות ביניהם, שורה עליהם השכינה וכל הקדושה. אבל אם יש פירוש חס ושלום, מיד נעשית פרצה ומקום פנוי, והקדושה נופלת בתוך הקליפה. וכן אם חברך מתרחק ממך צריך אתה להתקרב אליו יותר מאשר מקודם לכן, כדי למלא את הפרצה".

****

על כן,

נדון את "הפוגע", את השני לכף זכות,

שמא, הגיב כפי שהגיב שלא ביישוב הדעת...

ונסלח! נסלח לו באמת,

נחליף את הצביטה בלב לשמחת הלב

וניקח עוד צעד...

נפנים בליבנו כי אולי אותה צביטה באה להרים אותנו בעבודת המידות שלנו בעבודת ה',

בעליה מדרגה לדרגה...

ונתקדם עוד טיפה...

נודה! נודה לו באמת,

שהיה שליח לעורר בנו משהו,

לעורר את מחשבתנו, לקדם אותנו עוד לצעד בדרך העולה אל ההר.

ובצעד קטן – גדול, נעלה ונתעלה...

ונעניק! נעניק לו באמת,

נביע את אהבתנו,

את הערכתנו, למרות הכל ואף- על- פי.

כיוון שכשהאדם נותן ומעניק מעצמו,

רק אז מתנקה ליבו באמת ובתמים ויכול הוא להביט בשני, ללא משוא פנים.

ו"במידה שבה אדם מודד, בה מודדין לו". (מ.סוטה, א', ז')

"גדול כוחו של המקבל תוכחה

מכוחו של המוכיח.

כי מי שהשפיל עצמו לקבל את התוכחה

עליו נאמר: מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח"

(רבי פנחס מקוריץ)

*ק"ו שאין מדובר ברשעים או שונאים.

לקריאת הממתק לשבת- כאן

"שמח תשמח רעים אהובים"

"וארשתיך לי לעולם"

המושג אירושׂין (אירוסין) מוזכר בתנ"ך בהושע בהקשר לקשר של עם-ישראל עם הקב"ה וזה לשון הפסוק:

"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים:

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת-ה'"

(הושע ב כ"א-כ"ב)

כיצד אומר ה' לעמו "וארשתיך לי לעולם" והרי אירוסין זהו שלב ביניים?

ידוע כי טבע האדם, הופך כל פעולה לפעולה של שגרה והרגל כ- "מצות אנשים מלומדה" וחובתנו היא להתגבר על טבע זה ולהרגיש את מצוות התורה כאילו היום ניתנו מסיני וכמאמר הפסוק: "אשר אנוכי מצווך היום".

ונראה כי, זוהי גם כוונת הפסוק: "וארשתיך לי לעולם...", שהאהבה העזה השוררת בין החתן לכלה בתקופת האירוסין, שאז אינם חיים ביחד, תשרה ביניהם לעולם...

_______היקרים!

מאחלים אנו לכם,

שיהא ביתכם בית של שלום ורעות

בית בו תשרה השכינה, יום יום, שעה שעה.

בית של חסד ואהבת חינם

ובעזרת ה' עם ילדים מקסימים

שיאירו את חייכם.

ימלא ה' כל משאלות לבכם לטובה וברכה .

מאיתנו באהבה: _________

כמו כן תוכלו למצוא ברכות נוספות כאן:

ברכה לחתונה -כאן

ברכה נוספת לאירוסין

רק בשמחות!

עדי'ה

ברכה לגיל יובל

(נכתב לכבוד אחותי)

לכבוד הגיעך לגיל העצה

גיל היובל... גיל לא רגיל

כתבנו לך מספר מילים

המספר 50 בגימטריה זו האות נון:נ - נאמנות ונצחיות: האות נ' מייצגת את הנאמנות, ומעלה זאת אפשר לייחס רק לקב"ה, אך גם האדם בעל הרגשות והתכונות הטובות, יכול להיות נאמן (מי שמקיים את דברו וניתן לבטוח בו). את הכתוב " אני ה'" (ויקרא, י"ט, ט"ז') מפרשים חז"ל כביטוי לנצחיותו של הקב"ה. רש"י מבאר את הדברים: "נאמן לשלם שכר ונאמן להפרע"
על כן נברך אותך תחילה שתמשיכי להיות נאמנה, לה' לתורתו ולמשפחתך האהובה.
המשנה (אבות פרק ה', משנה כ"א) אומרת:
"...הוא היה אומר.." (יהודה בן תימא) "...בן חמישים לעצה..."
נשאלת השאלה, מדוע דווקא בן חמישים שנה מתאים לעצה?
עצה טובה מתקיימת בשני תנאים:
1) ששכלו ומוחו של נותן העצה בשיא כושרם.
2) ניסיון חיים מצטבר. מסביר המאירי: בגיל 50 עד 60 שנה, מתקבל החיתוך הטוב ביותר בין שכלו של האדם וניסיון החיים שלו. בגיל צעיר – הניסיון קטן ובגיל מבוגר האדם פעמים מאבד מכושרו השכלי. וכן אומר רש"י על הפסוק: ...ומבן 50 שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד ושרת את אחיו...
ומהו השרות שנותן להם? מסביר רש"י: "שמייעץ את אחיו ומלמדם לשמור משמרתם", כלומר בן ה-50 הופך להיות יועץ ומדריך לאחרים.
נברך אותך שכעת בגיל של בשלות רוחנית ושלמות הבינה, תעלי מעלה מעלה בקדושה, בלימוד ובעשייה ותאירי דרכם של אחרים בעצה טובה . שהרי אין ליהודי עניין של פנסי'ה כי אם להיות פנס- י'ה.
וכיוון שהחלטנו לברך ברכה לכל עשור, נותרו עוד שלוש ברכות.

מאחלים אנו לך:

בריאות איתנה

שמחה יהודית אמיתית

ונחת רוח מבני ביתך.

ואחרונה חביבה לעשור הבא:

"יגשים ה' כל משאלות ליבך לטובה וברכה"

בברכת:

"ישימך אלו-קים כשרה, רבקה, רחל ולאה"

מאיתנו באהבה רבה

כל טוב :) עדי'ה

נוספים:
ממתק לשבת

ברכת ההורים לסיום בית ספר יסודי

ברכה לחבר פורש

ברכת פרידה מהצוות

"כִּי כָּל הַדְּרָכִים וְהַנְּתִיבוֹת שֶׁיֵּשׁ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּפָר לִכְפָר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה בַּיַּבָּשָׁה וּבַיָּם וְכֵן מֵעוֹלָם לְעוֹלָם, מִן הָאָרֶץ לַשָּׁמַיִם וּמִשָּׁמַיִם לִשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכוּ', הַכֹּל הוּא בְּחִינַת חִבּוּר וְהִתְאַחֲדוּת בִּפְרָטֵי הַבְּרִיאָה שֶׁנִּתְאַחֲדִין וְנִתְחַבְּרִין יַחַד זֶה בָּזֶה וְזֶה בָּזֶה כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה מַעְלָה בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה בֵּית אֵל בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם לְעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ וְיֻכְלְלוּ בְּשֹׁרֶשׁ הָאַחְדוּת שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא הַיָּחִיד יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִית הַכֹּל, כִּי עַל - יְדֵי הַדְּרָכִים שֶׁיֵּשׁ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, עַל - יְדֵי זֶה נִתְחַבְּרִין וְנִתְאַחֲדִין אֵלּוּ שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת יַחַד, כִּי הַדֶּרֶךְ מְחַבְּרָן יַחַד וְכוֹלְלָם יַחַד, כִּי עַל - יְדֵי הַדֶּרֶךְ שֶׁמִּמָּקוֹם לְמָקוֹם עַל - יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהָבִיא הַשֶּׁפַע שֶׁבְּזֶה הַמָּקוֹם לְמָקוֹם אַחֵר. וְכֵן לְהֵפֶךְ, כְּגוֹן בְּמָקוֹם זֶה שֶׁפַע הַתְּבוּאָה הַרְבֵּה וּבְמָקוֹם אַחֵר שֶׁפַע הַמַּלְבּוּשִׁים הַרְבֵּה וּמוֹלִיכִין סְחוֹרוֹת הַתְּבוּאָה לְשָׁם, וּמִשָּׁם מוֹלִיכִין לְכָאן סְחוֹרוֹת הַמַּלְבּוּשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת וְעַל - יְדֵי זֶה נִתְחַבְּרִין זֶה בָּזֶה וְנִתְאַחֲדִין יַחַד וְחַיִּים וְנִשְׁפָּעִים זֶה מִזֶּה. נִמְצָא שֶׁכָּל הַדְּרָכִים הֵם בְּחִינַת חִבּוּר וְאַחְדוּת הַמְּקוֹמוֹת יַחַד וְעִקַּר הַכַּוָּנָה בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית כְּדֵי שֶׁיֻּכְלְלוּ יַחַד זֶה בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לַחֲזֹר לְשָׁרְשָׁן לְהִכָּלֵל בְּאֶחָד כַּנַּ"ל" (ליקוטי הלכות, אורח חים, תפילה, הלכה יד, כ'.)

כל חיינו אנו בדרך

ולכל אדם הדרך והשביל שלו,

ישנם מקומות שנשאר הוא שנים רבות

וישנם שרק עובר בהם וממשיך לדרכו...

יוצאת אני לדרך חדשה,

דרך שעד לפני מספר ימים לא עלתה במחשבתי,

כפי שנאמר:

"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".

(משלי י"ט, כ"א)

אולם, לדרך חדשה זו לא יכולתי להגיע,

לולי עברתי קודם דרך ארוכה ויפה,

עם צוות כה נפלא.

ברצוני להודות לכל אחד ואחת,

על השנים הטובות והבונות

בהן הייתי חלק מכם - החיוך, הפרגון, שיתוף הפעולה, הנתינה ללא גבולות,

הרגשת הבית והאווירה הנעימה והאוהבת.

הם אלו שנתנו את הכוח להמשיך ולצעוד

הן ברגעי שמחה ואף ברגעי חולשה.

מאחלת לכם עוד שנים רבות וטובות

של עשייה ברוכה

בברכת:

"יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה"

(דברים י"ד, כ"ט)

ועוד...

ממתק לשבת

תמוז:

כל רודפיה השיגוה בין המצרים

מים ועד י-ם

קצת על מעלת השבת...

"וּבְיוֹם, הַשַּׁבָּת--שְׁנֵי-כְבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה, תְּמִימִם; וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן--וְנִסְכּוֹ. עֹלַת שַׁבַּת, בְּשַׁבַּתּוֹ, עַל-עֹלַת הַתָּמִיד, וְנִסְכָּהּ". (פנחס כ"ח ט-י)

רש"י: "ולא עולת שבת בשבת אחרת הרי שלא הקריב בשבת זו שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד לומר בשבתו מגיד שאם עבר יומו בטל קורבנו".

שישה ימים אנו עובדים, פועלים, יוצרים רצים ועוד... וביום השבת אנו עוצרים לרגע את המרוץ ונחים...

המושג נחים מבלבל מעט אותנו, נחים – האם מתיישבים רגל על רגל ו... חולמים?

אולי כוונת המילה להשלים שעות שינה? כפי שנאמר: שב"ת = שינה בשבת תענוג... אולי...

אך מנוחה היא גם עצירה - יישוב הדעת, זמן להביט על השבוע שעבר ולבדוק מה היה ולאן פנינו מועדות.

מנוחה הינה גם זמן להתמלא... למלא "מצברים", להטעין".

אכן, צריך גם בגשמיות - לאוכל, לנוח, וכו'...

אולם, ל"הטעין" זה קודם כל פנימה - בתוכנו, לקבל כוחות.

כוחות אלו יגיעו לא ע"י שינה או אכילה (זאת אנו עושים גם במהלך השבוע)

אלא, להתמלא ברוחניות, להתמלא במשפחתיות.

***

"אמר ר' ברכיה בשם ר' חיא בר אבא: לא ניתנה השבת אלא לתענוג. ר' חזי בשם ר' שמואל בר נחמן: לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה. ואין מחלוקת ביניהם. (פסיקתא רבתי, פיסקא עשרת הדברות).

***

מכאן למדים אנו, כי שב"ת = שינון בשבת תענוג, ואולי שב"ת = שירה בשבת תענוג...

ומדברי רש"ימבינים אנו, כי ישנם דברים שזמנם הוא הקובע... אי אפשר להחליט שנקיים את "השבת" ביום אחר, עצם היום הוא הנותן את ה"כוח", קדושת היום היא המשפיעה עלינו תרתי משמע (שפע והשפעה).

השבת היא זו שנותנת לנו את הכוח לחזור לשישה ימי החול, לחזור למציאות היום יומית. ע"י "טעינה" נכונה, ע"י חיבור "שמים" (רוחניות) ו"ארץ" (גשמיות) נוכל להמשיך ולפעול, להמשיך את אור השבת לתוך ימי החול.

ונסיים בדברי רבי נחמן:

"טוֹב מְאד לְהַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִסְמךְ עָלָיו וְדַרְכִּי כְּשֶׁבָּא הַיּוֹם אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁל בָּנַי וְהַתְּלוּיִים בִּי עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְזֶה טוֹב מְאד גַּם אֲזַי אֵין צָרִיךְ לִדְאג וְלַחְשׁב כְּלָל אִם מִתְנַהֵג כָּרָאוּי אִם לָאו מֵאַחַר שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ וְאִם הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בְּעִנְיָן אַחֵר הוּא מְרֻצֶּה לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיָן אַחֵר כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְכֵן כְּשֶׁמַּגִּיעַ שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, אֲזַי אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַהִתְנַהֲגוּת וְכָל הָעִנְיָנִים וְהַתְּנוּעוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת אוֹ הַיּוֹם טוֹב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וַאֲזַי אֵיךְ שֶׁמִּתְנַהֵג בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת וְיוֹם טוֹב שׁוּב אֵינוֹ חוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁשׁ כְּלָל שֶׁמָּא לא יָצָא יְדֵי חוֹבָה בְּהַנְהָגַת קְדֻשַּׁת אוֹתוֹ הַיּוֹם מֵאַחַר שֶׁכְּבָר מָסַר הַכּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְסָמַךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד". (שיחות הר"ן אות ב')

עדי'ה

לקריאת הממתק לפרשה ראו כאן

מה בין חורבן ל"מאורי האור"?

"בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל", כִּי יֵשׁ עֲנָנִין דִּמְכַסְיָן עַל עֵינָא, שֶׁהֵם רוֹמִי רַבָּתִי וְרוֹמִי זְעִירָתָא כַּמּוּבָא: "וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם" 'זֶה מְאוֹר עֵינַיִם, שֶׁהוֹלֵך אַחַר. הַבְּכִיָּה' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁעַל יְדֵי הַבְּכִי הוֹלֵך וּמִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינַיִם וְזֶה בְּחִינַת שְׁקִיעַת הָאוֹר בְּמַעֲרָב, כִּי בְּמִזְרָח חַמָּה זוֹרַחַת וּבְמַעֲרָב שׁוֹקַעַת נִמְצָא שֶׁמַּעֲרָב הוּא שְׁקִיעַת הָאוֹר וְכָל זֶה עַל יְדֵי בְּחִינַת הַבְּכִי, שֶׁעַל יָדוֹ מִסְתַּלֵּק מְאוֹר הָעֵינַיִם כַּנַּ"ל שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁקִיעַת הָאוֹר כַּנַּ"ל, כִּי מַעֲרָב רָאשֵׁי תֵבוֹת: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" כִּי שְׁכִינָה בְּמַעֲרָב וְהַשְּׁכִינָה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת, כִּבְיָכוֹל עַל יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ" שֶׁהִיא בּוֹכָה עַל צָרַת יִשְׂרָאֵל, הַמְפֻזָּרִים בַּגּוֹיִים וְאֵינָם עַל מְקוֹמָם וְעַל כֵּן שְׁקִיעַת הָאוֹר בְּמַעֲרָב, כִּי עַל יְדֵי הַבְּכִיָּה מִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינַיִם שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁקִיעַת הָאוֹר כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת 'כּתֵל הַמַּעֲרָבִי' שֶׁשָּׁם הַשְּׁכִינָה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כִּי בְּ"מַעֲרָב" שָׁם רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, כַּנַּ"ל וְיֵשׁ 'מְאוֹרֵי אוֹר וּמְאוֹרֵי אֵשׁ' וְהֵם זֶה לְעֻמַּת זֶה שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ כּחַ לִ'מְאוֹרֵי אוֹר',אֲזַי נִכְנָעִין 'מְאוֹרֵי אֵשׁ' וְכֵן לְהֵפֶך, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָעִין וְנִסְתַּלְּקִין מְאוֹרֵי אוֹר, חַס וְשָׁלוֹם אֲזַי מִתְגַּבְּרִין 'מְאוֹרֵי אֵשׁ' וְזֶה בְּחִינַת חֻרְבַּן בֵּית הַמִקְדָּשׁ, בְּחִינַת: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בָּעַצְמתַי" כִּי נִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אֵשׁ עַל יְדֵי שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מְאוֹרֵי אוֹר בִּבְחִינַת "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" כִּי. הַבְּכִיָּה הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מְאוֹרֵי אוֹר כַּנַּ"ל וַאֲזַי מִתְגַּבְּרִין, חַס וְשָׁלוֹם, מְאוֹרֵי אֵשׁ בְּחִינַת: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ" וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הַהַעֲלָמָה, שֶׁנִּתְעַלֵּם הַיּפִי וְהַפְּאֵר שֶׁל כָּל הָעוֹלָם"...(רבי נחמן, ליקוטי מוהר"ן ס"ג)

מכאן,שעל מנת להחזיר את המצב לתיקונו עלינו להגביר את האור ולכבות כל "אש זרה".

מסופר על רבי נחמן שדיבר עם רבי נתן על עבודת ה' שצריכה להיות בשמחה, ורק שעה אחת ביום יש להתבודד ולעשות חשבון נפש, אך גם במצב זה מדבר רבי נחמן על שברון לב (מרירות כפי שהסברנו בעבר- ראה כאן),ז"א גם כאן אין מדובר בעצבות ח"ו.

בימים אלו של "תשעת הימים", ימי אבל לעם ישראל, זה הזמן לבכות, זו העת לחשבון נפש על מנת לעשות.

לעשות כל שניתן כדי לתקן, ע"י הגברת האור, אהבה ושלום בינינו לבין עצמינו, בינינו לבין אחינו.

בשורות טובות

עדי'ה

חדש- ממתק לשבת 2 - ראו כאן

לאחר שיצאנו במחולות בט"ו באב... עת החתונות...

ברכה לחתונה*

"עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים

קול ששון וקול שמחה,
קול חתן וקול כלה"...

הנה הגיע הרגע לו חיכיתם,

רגע ההופך אתכם מחלק לשלם,

מאיש ואישה לאדם.

ובתוך כל ההכנות וההתרגשות,

תוהה כל אחד מכם מה ואיך יראה?

"האם אדע להיות קשוב?"

"האם אדע לשתף, להבין?"

ובתוך כל המחשבות והתהיות,

הלב מתמלא חדווה וגיל,

חיות חדשה מתגלה ומאירה.

הגיעה העת -

להיות יחדיו ולא לבד,

לשלב שמים וארץ.

להעניק לשני, מתוך אהבה ואמונה.

לבנות ולהיבנות,

לפרוח ולהשקות.

להיות שותפים של הקב"ה יתברך בבריאה,

להקים משפחה אוהבת ושמחה.

נברך אתכם זוג יקר:

שתדעו לאהוב ולתמוך איש את רעהו

בכל זמן ועת,

שתראו אחד את השני בראיה חיובית,

בלב אוהב.

שתזכו יחדיו להקים בית נאמן בישראל

בית בו תשרה השכינה השלום והשלווה,

עם הרבה הרבה שמחה.

בברכת:

"פרו ורבו ומלאו את הארץ"
שיר- שמח חתני - להקת אילת השחר

* מוקדש באהבה לורד וציון.

ממתק לשבת 2 - ראו כאן

ברכה לבת מצווה

לכבוד בת המצווה

נברך אותך בברכה מיוחדת במינה.

בני אדם ניחנו בחמישה חושים

חוש ריח, ראיה, טעם, מישוש ושמיעה*.

נאחל לך,

שתריחי תמיד ריחות נעימים וטובים,

שתיראי בכל עת כל אחד ואחת בעין טובה.

שכל דבר יהיה מתוק לחיכך וטעים,

שתדעי תמיד לגעת בלב בנשמה.

ובעז"ה שתשמעי תמיד בשורות של שמחה.

ולפני סיום נגלה

כי יש עוד חוש מיוחד

החוש השישי-

חוש זה מחד, אינו ממשי

אך מאידך

זהו החוש הכי מפותח וחשוב לכל יהודי.

חוש הרוחניות והאמונה,

אותה מסרו האבות והאמהות הקדושים

לנו לירושת עולמים.

נברך אותך,

שתלכי תמיד בדרכם

בצניעות ובחסד,

בגאווה יהודית אמתית,

עם לב שמח והרבה אהבה

לבורא עולם ולתורתו הקדושה.

בברכת:

"והיה כעץ שתול על פלגי מים

אשר פריו ייתן בעיתו

וכל אשר יעשה יצליח"

רק בשמחות

עדי'ה

*ניתן על כל חוש לכתוב כמה מילים ולצרף מתנה מתאימה (כגון חוש טעם להוסיף שוקולד וכו').
ממתק לשבת 2- ראו כאן

תהא שנת עליית דרגה

"כִּי עַל יְדֵי שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה עָלָה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, עַל יְדֵי זֶה הִגְבִּיהַּ וְהֵרִים אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה לַעֲלוֹת לְמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה יוֹתֵר. וְכֵן חֲבֵרוֹ דַּחֲבֵרוֹ הַגָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ עָלָה עוֹד יוֹתֵר לְמַעְלָה וְכֵן לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם בְּמַדְרֵגָה אַחַת כַּנַּ"ל" (ליקוטי מוהר"ן ח"א כ"ה)

במעבר בין שנה אחת לבאה,

תוהים אנו, כיצד נוכל לנהוג אחרת השנה.

יש מאיתנו שחוו מעבר,

כגון: משרה חדשה,

דירה אחרת, כיתה שונה ועוד...

ויש שנראה להם כי לא חל כל שינוי בשגרה.

האם נכון כך לחשוב, שהכול נותר כפי שהיה?

"מדת קדש העליון המאיר לאה"ק המתחדש ומתרבה תמיד כדכתיב [עקב יא, יב] תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, דהאי ועד אחרית כו' אינו מובן לכאורה, שהרי באחרית שנה זו מתחלת שנה שניה... אך הענין יובן... ובכל שנה ושנה יורד ומאיר מחכמה עילאה אור חדש ומחודש שלא היה מאיר עדיין מעולם לארץ העליונה, כי אור כל שנה ושנה מסתלק לשרשו בכל ערב ראש השנה כשהחדש מתכסה בו, ואח"כ ע"י תקיעת שופר והתפלות נמשך אור חדש עליון מבחי' עליונה יותר שבמדרגת חכמה עילאה להאיר לארץ עליונה ולדרים עליה... כן הוא בכל ראש השנה וראש השנה. וזה שכתוב: "תמיד עיני ה' אלקיך בה"... שבכל שנה ושנה הוא אור חדש עליון, כי האור שנתחדש והאיר בר"ה זה הוא מסתלק בערב ראש השנה הבאה לשרשו. (האדמו"ר הזקן ב'אגרת הקדש' פרק יד)

כל שנה יורד לעולם אור חדש בראש השנה,

אור שטרם נראה כמותו בעולם.

אין זו "עוד שנה",

אין מדובר רק בשינוי הזמן.

מתשע"ג – שנה עם גבורה

עלינו לתשע"ד – שנת עליית דרגה...

חדשה היא השנה,

שונה היא מקודמתה.

ולנו הזכות לקחת חלק...

חלק בשינוי, חלק בהתחדשות.

לקבל על עצמנו עוד צעד קטן...

לעלות, להעלות ולהתעלות.

שנזכה!

בברכת:

שנה טובה פוריה ומוצלחת

עדי'ה

חדש- ממתק 2 - לשבת ראו כאן

כנגן המנגן - ראו כאן

שמחת תורה

"אנוכי אשמח בה'"

(תהילים ק"ד ל"ד)

"ידוע ששמחה ממתיקה את כל הדינים, ריקודים, מחיאת כף. בכלל, מחיאת כף היא השמעת קול. רבי נחמן, הנחל-נובע-מקור-חכמה, אומר בלקוטי מוהר"ן (ליקוטי מוהר"ן ח"א, כב) שכל השמעת קול שיש בעולם – "הן יתן בקולו קול עז"– כל השמעת קול היא עזות דקדושה שמבטלת את העזות של הסטרא-אחרא ומביאה גאולה לעולם. בשעת אמירת אותה תורה הוא נתן דוגמה (חיי מוהר"ן אות יז), ווארט שבעצם כבר נאמר על ידי הסבא-רבא של רבי נחמן – מורנו הבעל שם טוב – שעל ידי קשקוש מטבעות של צדקה מתפרדות כל הקליפות... הקול הזה של המטבעות מבטל את העזות דקליפה על ידי "קול עז", "הן יתן בקולו קול עז"שממתיק את כל הדינים. בכלל, בזכות הצדקה תבוא הגאולה, וכל הרפואות והישועות הן מכח צדקה, שישראל נותנים צדקה". (מתוך שיעור של הרב יצחק גינזבורג, שמחת בית השואבה, סוכת הרב ארוש, ירושלים תשע"ד נרשם על ידי ר'איתיאל גלעדי)

"וכל הקולות – הן של צעקה, הן של אנחה,

הן קול שופר, הן קול זמרה –

כולם הם בחינת עזות, בבחינת [תהילים ס"ח]:

הן יתן בקולו קול עוז".

(ליקוטי מוהר"ן ח"א, כב, סעיף ד')

אם כן, שימוש נכון בקול, קול טהור ונקי... (ראו הרחבה ממתק 2 – לפרשת בראשית)ממתיק את כל הדינים.

הקול הטהור הינו עפ"י המובא- "עזות דקדושה". כמו כן, עניין נתינת צדקה ו"קשקוש המטבעות" (השמעת הקול)

עפ"י האמור בכוחם רפואה, ישועה והבאת הגאולה.

כעת... ערב שמחת תורה, החג בו אנו שמחים שמחה יהודית אמיתית, שמחה המגביה אותנו מעלה -

תרתי משמע- בגשמי[כגון ע"י ריקוד] וברוחני... היא העת "להרעיש עולמות"– "לקשקש"ע"י שנתקרב ונקרב הלבבות...

(צייור ש.הדר)

תפילת השמחה

"אדון השמחה והחדווה

אשר עוז וחדווה במקומך

ואין עצבות לפניך כלל ,

עזרני והושיעני ברחמיך הרבים

שאזכה לשמח את עצמי בכל עת תמיד

ותלמדני דעת ודרך עצה

תודיעני באופן שאזכה להתגבר ולהתחזק תמיד

על היגון והאנחה והעצבות ,

להרחיקם מעלי ומעל גבולי לבלי להניח לכנוס ,

לאחוז וליגע בי כלל, חס ושלום,

רק להתגבר בכל עוז

להמשיך עלי שמחה וחדווה תמיד

אגילה ואשמח בך...

ואזכה לחזק את עצמי

בשמחה גדולה כל כך

עד שתגיע השמחה לרגלי

שאזכה לרקד מחמת שמחה...

ואזכה לעסוק בתורה

ולעשות כל המצוות בשמחה גדולה כל-כך

עד שתגיע השמחה לרגלי..."

(רבי נתן, ליקוטי תפילות ח"ב)

חג שמח!

"עולם חסד יבנה"

בפרשת השבוע, אנו למדים על איש החסד הגדול, אברהם אבינו ע"ה, ועל חשיבות מעשי החסד לבניין העולם (להרחבה ראו – ממתק לשבת 2 – פרשת לך-לך)

השבוע הלך לעולמו גדול הדור, מרן הרב חיים עובדיה יוסף זצוק"ל.

סיפורים רבים נשמעים על חסדיו ומעשיו, ואביא בפניכם אחד מאלו שנשלח אלי, הממחיש את רגישותו לזולת וגדולתו ומלמד אותנו על חשיבות עשיית החסד, הסבלנות וההכלה בכלל ובחינוך בפרט.

"אלישי גר כמה בתים על ידי. בחור טוב. צעיר ממני בכמה שנים. לפרנסתו הוא עובד עם צעירים עולים מאתיופיה ומדינות חבר העמים במכללה להנדסאים, במסגרת עתודה צבאית. לפני כחודש אלישי היה במילואים. שבוע בצאלים בחום של סוף ספטמבר המתעקש שלא להניח לסתיו לבוא. בסוף השבוע, באוטובוס בדרך חזרה צפונה, הביתה, בחניית הביניים שבעפולה, עלה לאוטובוס יהודי מבוגר, יהודי שניכר בו שמכובד הוא וזקנו כבר הלבין, והוא עוטה מעיל ארוך של דיינים ומגבעת פרנקפורטר לראשו. האוטובוס מלא, וליד אלישי מקום פנוי. התיישב היהודי ומיד החל לדבר בפרשת השבוע. משם הפליגו לדף היומי ולענייני הלכה. והנסיעה חולפת לה ועוד מעט כבר מגיעים אל טבריה. כשכבר היו כמעט לפני סוף הנסיעה פנה אותו יהודי לאלישי והתעניין במעשיו. הוא סיפר לו על עבודתו, על הצעירים שאיתם הוא עובד ומלמד. על הניתוק שלא פעם יש בינם ובין חיי תורה ומצוות. היהודי שתק. אחרי כמה דקות אמר: "בחודש הבא אני פורש פרישה מוקדמת לגמלאות מבית הדין שבו אני מכהן כדיין כבר עשרים וחמש שנה. אבל דע לך שלא תמיד נראיתי ככה. הבגדים הללו, הזקן, המגבעת - זה לא מהבית", אמר בחיוך עצוב. "הוריי היו ניצולי שואה מבוגרים. לא הייתה להם יכולת נפשית לתת לי את תשומת הלב שדרשתי. התגלגלתי ברחובות. מהר מאוד הגעתי גם למחוזות של כמעט פשע ואפילו עוד לא הייתי בגיל בר מצווה. "ליד בית הורי היה בית כנסת אחד, ולידו מגרש כדורגל שבו הייתי משחק עם חברים במשך השבוע, ובעיקר בשבתות. לא פעם הכדור היה עף לחצר בית הכנסת. פעם הוא אפילו ניפץ את אחד הזגוגיות. שבת אחת, היינו במגרש ושיחקנו. אני הייתי אז כבן 15. בשכונה היו מכנים אותי ´עבריין´. שיחקנו ואני בעטתי חזק בכדור. הכדור יצא מן המגרש ועף לכיוון בית הכנסת. בדיוק באותו רגע יצא הרב מבית הכנסת, והכדור פגע במגבעת שלו והפיל אותה לאדמה. אני והחברים שלי נפלנו גם אנחנו על האדמה מרוב צחוק. התפקענו כשראינו איך הכובע של ה´דוס´ הופך לצלחת מעופפת."הרב הרים את הכובע ובא אלי למגרש. ´שבת שלום. כבודו רוצה לעשות לנו קידוש או להצטרף למשחק´, שאלתי אותו אז בחוצפה, אבל הוא לא נבהל. הוא הסתכל בי ושאל אותי: ´איפה ההורים שלך?´. אני עניתי בחוצפה: ´ההורים שלי מתו´. "הרב אמר לי ´בוא איתי´. זה היה נראה לי אז משעשע, אז החלטתי לשחק את המשחק והלכתי אחריו. הגענו לבית שלו. הוא נכנס ואני אחריו. הוא עשה קידוש ונתן לי לשתות, ואז שאל: ´אתה רעב?´. "´מת מרעב´, אמרתי. הרב סימן לרבנית וערכו לי שולחן מקום ונתנו לי אוכל. אכלתי כמו אדם שלא ראה אוכל שבוע. הרב אכל מעט מאוד ורוב הזמן הסתכל בי ודיבר. לימים הבנתי כי אכלתי אז גם את המנה שלו. "כשסיימתי לאכול הוא שאל אותי ´אתה עייף?´. ´אני מת מעייפות´, אמרתי. הרב הלך והציע לי מיטה. הלכתי לישון. ישנתי שם כל השבת. כשקמתי כבר היה מוצאי שבת. הרב שאל אותי: ´מה אתה רוצה לעשות?´. אמרתי שאני רוצה ללכת לסינמה לראות סרט. ´כמה עולה סינמה?´, הוא שאל. ´לירה וחצי´, אמרתי. הוא נתן לי כסף ושלח אותי, ולפני שהלכתי אמר לי ´מחר תבוא עוד פעם´. "ואני באתי גם למחרת. ואכלתי וישנתי וקיבלתי כסף לסינמה. ועוד יום ועוד יום. עם הזמן התגלה לי שיש עוד 12 ילדים כמוני מהרחוב אצל הרב הזה בבית. לא יכולתי להיות כפוי טובה, מה גם שאהבתי אותו באמת. עם הזמן הוא החל ללמד אותי מצוות. נטילת ידיים. קנה לי תפילין. היה יושב ולומד איתי חומש, משנה, הלכות. לימים הלכתי בזכותו לישיבה והגעתי ללמוד לרבנות והסמכה ובסוף לדיינות. הוא חיתן אותי, והשתתף בחתונות של ילדיי והיה סנדק לנכדיי", סיים היהודי הזקן את סיפורו. "אז אל תתייאש מהתלמידים שלך", אמר אותו יהודי לאלישי. "אתה רואה אותי היום כך - דיין בבית הדין הרבני, אבל פעם אני הייתי כמותם. רק תאהב אותם. תאהב אותם כמו את ילדיך שלך". בינתיים האוטובוס נכנס לרציף בטבריה, והנוסעים נעמדים לצאת. אלישי עוד מספיק לשאול שאלה אחת לפני שהיהודי נעלם."איך קראו לרב הזה?", הוא שאל. "למה אתה אומר קראו? עדיין קוראים לו. הוא אמנם זקן מאוד, בן 92, אבל ברוך ה´ בחיים", ענה לו היהודי. "ומה שמו?" - "קוראים לו הרב עובדיה יוסף".

*לעילוי נשמת פאר הדור, הרב חיים עובדיה בן גורג'יה זצ"ל.

ועוד:

לכבוד- י"א בחשון - יום פטירת רחל אימנו - "על אם הדרך".

גשם- דף מאגר מדרשים, מקורות וסיפורים בנושא.

לכבוד חנוכה- סיפור על אמונה

שלום וברכה!
ישנו סיפור מוכר שרבים וטובים כבר כתבו עליו, ובכל זאת נראה כי זה הזמן והמקום לקרוא בו שוב:

חנוכה במלחמת השחרור של ארה"ב

החורף האמריקאי של שנת 1777 היה קשה ביותר, בשעות הלילה שכבנו בשוחות רטובים ורועדים. רב החיילים מקללים את הגנרל ג'ורג'ושינגטון שיצא למלחמה בבריטים. אך אני, יהודי שהגיע עכשיו מפולין, מאמין במלחמת החירות שלו. אני זוכר את ההשפלות מצד הפריצים ואת הפגיעה בכבודו של אבי לא עוד! כשנפרדתי מאבי נתן לי חנוכיה, שהיא לי מזכרת וקמע, ואמר: "כאשר תדליק בני את הנרות של חנוכה הם יאירו לך את הדרך". ועכשיו ערב ראשון של חנוכה, אני רוצה להדליק אך אני חושש מתגובתם של החיילים הגויים. לאחר שרובם נרדמו, הוצאתי את החנוכיה והדלקתי נר ראשון. באורות הנרות ראיתי את דמותם של אבי ואימי ואת סבלותם, ליבי נתמלא כאב ופרצתי בבכי כילד קטן. לפתע, נגעה בראשי יד רכה, נשאתי את עיני מעלה והנה הגנרל ג'ורג'ושינגטון בכבודו ובעצמו רוכן מעלי ושואל: "למה תבכה חייל האם קר לך?". קפצתי ממקומי ועמדתי מולו "אדוני הגנרל, אני בוכה ומתפלל. לנצחונך, הצדק עמנו ולכן ננצח". הגנרל לחץ את ידי ונעלם בחשיכה. אמונתי נתקיימה, הניצחון היה מושלם. ושינגטון היה לנשיא הראשון של ארה"ב שנה לאחר מכן בליל ראשון של חנוכה, הדלקתי נרות ופתאום שמעתי דפיקה בדלת ביתי שבניו יורק. פתחתי ולתדהמתי הנשיא בכבודו ובעצמו עומד בפתח. "הנה הנר הנפלא"קרא כאשר ראה את החנוכיה בבית. "הנר הזה ודבריך היפים הדליקו אור בליבי בלילה ההוא, בקרוב תקבל אות כבוד ממשלת ארצות הברית". (עפ"י ספר המועדים)

בסיפור קצר זה ניתן למצוא את תכלית חיינו: נר קטן להאיר את החשיכה יחד עם אמונה גדולה בדרכנו ובמלכנו זה כל מה שנצרך.

שנזכה!

ועוד....

שו"ת - הלכות לחנוכה

ממתק לשבת 2 - חדש!

ממתק לשבת- כל הפרשיות - ראו כאן
קישורים נוספים לחנוכה:
כסלו חודש האור וההארה

רק להדליק את הנר

האור הגנוז שבלב

קצת על חנוכה

מה בין חנוכה אמונה ותפילה?

פסק זמן- זמן ליישוב הדעת - סיפור ונקודות לדיון.

"תהיינה אוזניך, קשובות"*...

האם אנו באמת מקשיבים? לאחר? לעצמנו?

נראה שלכל אחד מאיתנו ישנו רצון טוב להקשיב לשני, אך פעמים רבות אין זו הקשבה אמיתית, אנו שומעים מה שאנו רוצים לשמוע, או מפסיקים להקשיב כאשר השני מעלה דברים שאינם תואמים לרוחנו... פעמים אינספור נראים אנו כמקשיבים, אך כל מה שהשני אומר עובר אצלנו לפסים אישיים שלנו: "כן, גם לי זה קרה", "אני יודע מה אתה מתכוון הייתי במצב כזה"... וכן הלאה.

עצרו! שאלו עצמכם: האם באמת השני מעוניין לדעת שגם לכם זה קרה? האם באמת מה שעברתם אתם דומה בדיוק למה ששמעתם? אולי הוא פשוט מעניין שתקשיבו?! בלי דעה, בלי לשפוט, ואפילו בלי להעלות רעיונות...?!

ויש שאף לעצמם אינם מצליחים להקשיב, אלא מתנהלים על פי רצון הסביבה, החברה, ואולי לפי מה שנראה להם בדמיונם כי לזאת מצפים מהם... מבלי לעצור לרגע ולשאול: האם אכן אני במקום הנכון?!

על ההקשבה:

"אני מנסה להתבונן בבני אדם כפי שאני מתבונן בשקיעת חמה, למשל, ואני מגלה שאנשים יכולים להיות נפלאים בדרך כלל, לא פחות משקיעת חמה נהדרת. כשאני מתבונן בשקיעה יפה, אני לא מנסה למתוח עליה ביקורת. אני צופה במחזה השקיעה ביראת כבוד, כפי שהיא מתגלה לעיני. אני מרגיש התעלות אם אני מסוגל להתבונן באנשים ולאהוב אותם כפי שהם מתגלים! כך הם פורחים ומפתחים את המיוחד במינו שבאישיותם. כאשר אני מקבל את האדם כפי שהוא, אני מסוגל אז להקשיב לו בכנות, אני מסוגל לשמוע את הדברים שנאמרים, ולהקשיב גם לדברים שמאחוריהם. אני מגלה שקיים איזה חוק פסיכולוגי אוניברסלי המסודר בצורה מעוררת כבוד. מאחורי מילים בלתי חשובות לכאורה, אני שומע לפעמים זעקת אנוש עמוקה, צעקה דוממת, המונחת קבורה ובלתי ידועה, הרחק מתחת לפני השטח. אני חש בדברים שהוא מפחד להביע בקול רם, ובכל זאת משתוקק להעביר אלי. אם הצלחתי לקלוט את הדברים, אני מבחין במבט של הבנה בעיניו. אני רואה אותו משתחרר, מסתער קדימה בתחושה מחודשת של חופש, היה זה כאילו היה אומר: "תודה לאל! מישהו שמע אותי, מישהו יידע מה פירוש להיות אני". כמו אסיר בבור, המקיש על הקיר יום אחרי יום בסימני מורס: "האם מישהו שומע אותי? האם ישנו מישהו שם? האם מישהו מסוגל לשמוע אותי?"ויום אחד מתרחש הנס. הוא קולט הקשות חולשות ומאותתות: כן!!! - במחשבה הפשוטה הזאת הוא משתחרר מבדידותו, הוא נעשה שוב בן אנוש. הבט באדם שבקרבתך. הוא מחייך לעתים, עליז לעתים, כועס לעתים או עצוב. לא מן הנמנע שהוא שקוע בבור כלא. אם תקשיב לו עם ישותך, עם כל נשמתך, אולי יהיה ביכולתך לקלוט את השדר הרפה הבוקע מבור הכלא. רק אם תקשיב בכנות, תצליח לשחרר אותו מבור הכלא שלו אל עולם מלא שמש וחמימות אנושית". (קרל רוג'רס)

רעיונות ליצירת תרבות הקשבה בבית הספר:

מעגלי שיח, שיחה אישית (יזומה, מזדמנת), מורה מלווה, תלמידים מקשיבים לתלמידים, מחברת קשר מורה-תלמיד, תיבת הצעות וכדומה.

וקצת לפני סיום...

"מספרים על הצדיק הירושלמי, ר'אריה לוין, שפרופסור ירושלמי ידוע היה שולח אליו חולי נפש והוא היה מרפא אותם. פעם פנה הפרופסור לר'אריה בשאלה: "איך אתה מרפא אותם? מה אתה עושה להם? גלה לי את הסוד". ענה לו ר'אריה: "אני לא עושה להם שום דבר, אני רק מקשיב להם..." (מתוך: "האומנם פיקוח נפש?"מאת דוד בן יוסף)

עוד על הקשבה:

"לא הקשיבו לי" - ראו כאן

ממתק לשבת- חדש! - כאן.

*(על פי תהילים קל, ב)

ללקט ולברר הנקודות הטובות.....

רבי נחמןבתורה רפ"ב, מדבר על חשיבות מציאת הנקודה הטובה, נקודת הזכות שבכל אחד, הן האדם בתוך עצמו והן אצל אחרים, כפי שמצוי בכתביו:

"דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא. בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה וְזֶה בְּחִינַת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" (ליקוטי מוהר"ן ח"א, רפ"ב)

עפ"י רבי נחמן, עלינו לחפש בכל אדם את נקודת הזכות, את הטוב שבו, ובכך שנביט בטוב שבו נעלה אותו מעלה, בבחינת "ועוד מעט ואין רשע". כאשר נביט באותה נקודה ונתבונן בה היטב, הרי נראה את אותה נקודת זכות, ולא נראה את הרשע ולכן- והתבוננת על מקומו ואיננו, אותו רשע – יעלם.

הסיפור הבא, המובא על רב אריה לוין,ממחיש לנו את חשיבות מציאת הנקודה הטובה שבכל אדם:רבי אריה לוין שאל את נכדו: יש שני סוגי בני אדם, אוהבי אמת ושונאי שקר. מה ההבדל ביניהם? הרהר הנכד ואמר: איני רואה כל הבדל. נענה רבי אריה ואמר: יש הבדל ביניהם כרחוק מזרח ממערב. מי שהוא אוהב אמת, רואה בזולת את הנקודה האמיתית שבו ובעקבות זאת אוהב אותו. למחרת הוא רואה בו עוד נקודת אמת, ואוהב אותו עוד יותר. כך מתחזקת אהבתו ליהודי ככל שהוא מוצא בו עוד ועוד נקודות אמת. לעומת זה, מי שהוא שונא שקר, מזהה את נקודת השקר שביהודי השני, ומתרחק ממנו. למחרת הוא רואה בו עוד נקודת שקר ומתרחק ממנו עוד יותר, עד שלבסוף הוא שונא אותו. נמצא ששונא שקר מרבה שנאה ואילו אוהב אמת מרבה אהבה. (הסיפור מובא מתוך עלון "ע"ש אברהם אבינו", שבת כי תשא, גילון מספר 299.)

אם כן, בכל דבר ועניין כאשר אנו מביטים על 'חצי הכוס המלאה', כאשר הראייה שלנו הינה חיובית, הרי שעל ידי זאת נוכל להוסיף אהבת אחים, להוסיף זכויות. בחיי היום יום שלנו ושל הסובבים אותנו, אנו נמצאים בכל עת במצב של בחירה-לשמוח או לבכות? להמשיך או לוותר? להגיב או לשתוק? לקום או להמשיך לישון? ועוד כהנה וכהנה. (אמנם, ישנם מצבים בחיינו ש"נכפים"עלינו, אך לנו הבחירה, כיצד להתייחס למצבים אלו).

מהאמור לעיל נלמד-לחזק את הזכויות, להביט ב"חוזקות"של כל אחד, להוסיף אור במקום חשוך, לפעול מהמקום החיובי.

"זה עיקר הניגון, ללקט ולברר רוח טובה"

(רבי נחמן)

להזכירכם/ן:
ממתק לשבת- חדש
מאגר קטעי קריאה לחודש אדר
פורטל שו"ת הלכה אקטואלי- הלכות פורים

כל טוב

עדי'ה

"חִנֶה", (או- "חֶנָה"( על שום מה?

כיום נוהגים עדות שונות לקיים טקס חינה, האם ידוע לנו על שום מה? רובנו מקיימים מנהגים שונים ש"לקחנו"מבית ההורים, אך לא תמיד ברור לנו על מה ולמה?! ערב ליל החינה זוג יקר*, חשבתי לנכון כי חשוב ללמוד וללמד קצת היסטוריה...

בתימן נהוג היה לקיים טקס בלילה שלפני החתונה שנקרא- "ליל חינא" ...שימו לב! לחתן!!

ערב זה נקרא "ליל החינא", ככל הנראה על שם המנהג למרוח את ידי החתן בעיסה אדומה המופקת מצמח החינה (צמח הכופר).

ויש אומרים, כי ראשי תיבות "חינה" (כתיב חסר): מרמזות על שלוש מצוות בהן מצווה האישה: חלה, נדה, והדלקת הנר.

חלה - מצוות הפרשת חלה מן העיסה

נִדה - מצוות הקשורות בטהרת המשפחה

הדלקת הנר - מצוות הדלקת נרות שבת

טקס החינה לחתן התחיל בסעודה ולפני ברכת המזון, רב הקהילה דרש בדברי תורה. לאחר מכן, ברכו את ברכת המזון, ובתום הסעודה אמרו המוזמנים דברי הלל ותשבחות, ושרו ורקדו לפני החתן. לקראת חצות הלילה הביא אבי החתן גיגית עץ הנקראת "עריבה"ובה אבקת החינה. את האבקה ערבבו במים ולשו עד לקבלת עיסה בצקית. הרב ניגש לחתן וישב לפניו. החתן הרים את שרוול יד ימין והרב מרח חצי מעיסת החינה על היד וכרך סביבה בד, וחזר למקומו. אחריו קם רב אחר ומרח את המחצית השנייה של עיסת החינה על כף ידו השמאלית של החתן. תוך כדי מריחת החינה על ידי החתן סלסל הרב בניגון מיוחד, ולעיתים התחיל בשירה כבר בעת לישת עיסת החינה. וכמובן, נהגו לשיר ולרקוד עם החתן עד אור הבוקר והשמחה הייתה גדולה. (כיום לא נהוג לקיים טקס לחתן ובמקומות רבים חוגגים לכלה ולבנות בלבד).

באותו הערב, או בערב הקודם ערכו הנשים לכלה בנפרד את טקס החינה בבית הוריה. טקס ססגוני בו צבעו את ידי הכלה קישטו אותה בקישוטי חינה. המנהג היה שאף גבר, גם לא בני משפחתה של הכלה ואפילו לא אביה, ובייחוד החתן, לא ימצא בבית בעת עריכת טקס החינה ויראה את הכלה. ההשתתפות הייתה לנשים בלבד. בטקס החינה (גם כיום) עוטפת ה"מלבישה"את ראש הכלה בחיתול, המסמל ברכה לפוריות, וברכה לבן זכר. לאחר מכן, היא עונדת לכלה תכשיטים כבדים המסמלים את עול הנישואין, אך יופי התכשיטים מסמל את היופי של הדרך משותפת לזוג. יש שנהגו לתלות את צמח ה"שדאב"על צווארה של הכלה, יחד עם שיני שום כסגולה נגד עין הרע. ובעבר אף נהגו לאפר את ידיה, רגליה, פניה וצווארה של הכלה בסמלי פוריות: משולש, שיבולת ושלוש נקודות בצבעים שונים.

במהלך הערב מחליפה הכלה לתלבושת שנייה, וחובשת כובע "קרקוש"עדין מעוטר ברקמה וצמוד לראש. גם התכשיטים סיימו את תפקידם לערב החינה. לאחר הריקודים הכלה מחליפה לתלבושת שלישית. למעשה, לכל אזור אחר בתימן משתייכים בגדים בסגנונות שונים, כאשר הכלה תולבש בשמלות זוהרות ומקושטות, שרשראות וצמידים, כובעי פעמונים מסורתיים כאשר שילוב הצבעים העיקרי יהיה אדום, ירוק וכחול – כסמל להגנה מפני עין הרע.

זוג יקר!

נברך אתכם שתיבנו ביתכם נאמנה,

שהשלום והאהבה ישרו בביתכם
ילדים לרוב, בבריאות ושמחה

חיי אושר ועושר ברוחניות ובגשמיות

ימלא ה'כל משאלות ליבכם לטובה וברכה!

מזל טוב! מזל טוב!

שיר- זאפה, ליל החינה-ציון גולן.

*מוקדש באהבה ללירן ואודליה.

ממתק לשבת2- ראו כאן

סיפור חיים על אמונה צרופה

סיפורה של בתיה ברג (מייזליק)

השבוע שמעתי סיפור חיים של אישה מיוחדת במינה,שמה בתיה ברג, בתו של ר'לייב יהודה מזייליק ז"ל. בתיה סיפרה על חייה ברוסיה שלאחר מלחמת העולם השנייה, בה איבדו הוריה שמונה ילדים. "חווית"ילדותה הייתה קשה מנשוא, הורים מבוגרים, חולי והתמודדות מול משטר זוועתי... ובכל זאת הוריה האמינו בכל ליבם כי הכל מאת ה'.. וכך חונכה. מבין חוויותיה המעידות על מסירות הנפש הגדולה לעבודת ה' (רק בכדי שנבין במה מדובר), סיפרה על כך שבכדי לא ללכת לבית הספר בשבת, הייתה קופצת בשלג יחפה ומודה לה' , מה שברור כי לאחר מכן חלתה ואף פעמיים נאלצה לעבור ניתוח שקדים וכדומה מרב חולי... גם כאשר "החרב הייתה מונחת על הצוואר", ונאלצה לצאת ללמוד בשבת... כדי לא לכתוב השתמשה בתחבולות כגון פציעת היד הכותבת ועוד...

בסיפורה שזור חוט של זהב על קשר מופלא בין המשפחה לקב"ה, וקשר הדוק חם ואוהב של המשפחה, אביה שהיווה עבודה דמות מופת, חרוט בליבה עד עצם היום הזה ובכל צעד בחייה, הולכת עפ"י מה שלמדה ממנו...

על סיפור חיים שכזה ניתן לכתוב מגילות, אך בחרתי להביא בפניכם שני סיפוריםמבין רבים הממחיש את גודל האמונה של האם, הבת, וגדלות אביה, שהיווה עבורה ועדיין... דוגמא אישית לאורך כל חייה.

בתיה סיפרה על כך שאביה, "נעלם"לתקופה מהבית, באותה תקופה גזר סלטלין ימ"ש להרוג ולהעניש את "הרופאים"שנחשבו כמי שמתכננים לצאת נגד המשט, אביה אמנם לא היה רופא, אך גם הוא נתפס והושלך לכלא האכזרי. לאחר כשנתיים...הגיע חג פורים, העוני היה מנת חלקם וחברים לא היו בנמצא, כולם חששו להתחבר למשפחה שמקיימת תורה ומצוות, דבר שעלול לגרום לעונשים כבדים ומוות. בכל זאת הציעה האם לקיים את מצוות "משלוח מנות", כל אחד הגישה לשנייה עוגייה. האם והבת בכו, בתוך כך, הציעה בתיה לאמה: "כדי שנקיים את המצווה במלואה, בואי נרטיב את העוגייה בדמעות...ונשלח זאת לקב"ה, כך נקיים משלוח שתי מנות"... האם טרם הספיקה להגיב, לפתח נפתחה הדלת...ואביה נכנס והתעלף במקום כשגבו שבור... הרופא שהוזעק לא האמין כי הוא הגיע בכוחות עצמו.. שכן לא ניתן ללכת עם גב שבור אך אביה הסביר שזהו ניצחון האמונה...

אביה חי כך עוד מספר לא רב של שנים, וכך סיפורה: בוקר אחד ביקש ממנה אביה להתלוות אליו, יצאו שניהם לשייט... בשייט דיבר אביה דברים קשים על העבר ועל החיים, דברים שלא הייתה מורגלת לשמוע מפיו, לאורך כל השנים, דבריו היו רווים באמונה צרופה ובשמחה יהודית אמיתי, למרות כל הסבל והצער שהיו מנת חלקם. בתיה שאלה את אביה מדוע מדבר הוא כך על מוות, אך הוא בשלו, המשיך וביקש ממנה... כיוון שנותרה היא יחידה מבין ילדיו, להמשיך את הדרך, לשמור על הגחלת...

וכך אמר: "בתי את תהי המצבה שלי", ואין מדובר במצבה – האבן. על האבן יש רק כתובת... אלא, מצבה חיה של אמונה, דרך חיים, אהבת ה'והאדם... ובעצם כל מה שלימד אותה לאורך כל חייה.

ארבעה דברים ביקש האב מביתו,ארבע בקשות שגם אותם תיבל במשלים ותובנות. ואלו הן: למצוא חברה טובה (אמיתית, לא זו העשויה לדרדר אותך למקומות לא נכונים...) חירשות – ישנם מצבים בחיינו שעלינו להיות "חרשים" (חרשים לדברים העלולים לגרום לנו ל"ירידת מוטיבציה"...) לא להיפגע- כאשר הסביר הוא כי רק פגוע – פוגע.. ואם כן למה לנו להיפגע מפגועים? ובקשה אחרונה- שמחה!להיות בשמחה תמיד.. כפי שכתוב: "עבדו את ה'בשמחה בואו לפניו ברננה"...

בתיה סיימה את דבריה.. בבקשה לקהל השומעות: "אנא מכן...היו אתן המצבה שלי... זכיתי והתחתנתי עם בן תורה, לומד ובעל חסד גדול, אך לא זכינו לילדים משלנו ועל כן, מבקשת אני מכן... המשיכו את הדרך, זכרו את ארבעת הבקשות... וחיו על פיהן וכך תהיו לי למצבה חיה... עבדו את ה'בשמחה בואו לפניו ברננה".

מי ייתן ונזכה לממש את בקשתה של בתיה ע"י מימוש התובנות ואמונה צרופה, ייתן לה ה'עוד שנים רבות וטובות.

"מצווה גדולה להיות בשמחה, תמיד"

פורים שמח!

עדי'ה

להזכירכם/ן

ועוד...

תפילה לאדון השלום

בימים אלו שבין אזעקה ואזעקה, לנו עם ישראל הזכות לתפילה וזעקה...

להלן מבחר מליקוטי תפילות של רבי נתן עפ"י תורותיו של רבי נחמן מברסלב.

"אדון השלום מלך שהשלום שלו, עושה שלום ובורא את הכל עזרנו והושיענו כולנו, שנזכה תמיד לאחז במידת השלום, ויהיה שלום גדול באמת בין כל אדם לחברו ובין איש ואשתו, ולא יהיה שום מחלוקת אפילו בלב בין כל בני אדם, כי אתה עושה שלום במרומך, ואתה מחבר שני הפכים יחד, אש ומים, ובנפלאותיך העצומים אתה עושה שלום ביניהם, כן תמשיך שלום גדול עלינו ועל כל העולם כולו, באפן שיתחברו כל ההפכים יחד בשלום גדול ובאהבה גדולה ויוכללו כולם בדעה אחת ולב אחד להתקרב אליך ולתורתך באמת, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, יהוה שלום, ברכנו בשלום, ועל ידי זה תמשיך עלינו כל הברכות וכל ההשפעות וכל הישועות" ([מיוסד ע"פ תורה פ]ליקוטי תפילות, חלק ראשון, תפילה צ"ה).

"...נזכה לבטל כל מיני מחלקת מן העולם, ויהיה נכלל שמאל בימין, ותמשיך שלום גדול בעולם, ותבטל חרב והרג ואבדון מן העולם. ותקים מקרא שכתוב: "ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבר בארצכם" (ויקרא כו, ו). חוס וחמל עלינו וזכנו להתפלל תפילתנו לפניך בכוונה גדולה בלב ונפש ובהתעוררות גדול, באימה וביראה גדולה ובמסירת נפש מאהבה, ובשמחה וחדווה רבה ועצומה, ובמחשבות זכות ונכונות. ותגעור בכל המחשבות זרות שלא יהיה להם שום שליטה לבלבל את תפילתנו חס ושלום. מלא רחמים, זכני ברחמיך הרבים לקדושת המחשבה תמיד, וביותר בשעת תפילותינו ותחנותינו ובקשותינו, כי אין כחנו אלא בפה. ואין לנו עכשיו שום סמיכה כי אם על תפלה ותחנונים, עזרנו להתפלל לפניך בהתעוררות גדול ובהתלהבות הלב, עד שיתעוררו ידי לה'ונזכה להמחאת כף בקדושה גדולה בשעת התפלה. "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, פרשתי ידי אליך נפשי כארץ עייפה לך סלה. נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי" (ליקוטי תפילות, חלק ראשון, תפילה מ"ו).

ונסיים בתפילה לשלומם של חיילי צה"ל:"מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד): "כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: "אָמֵן".

"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל"

*לשלומם של חיילי צה"ל וכל עם ישראל- חזקו ואמצו!

שלושת השבועות...

שלושה שבועות של מבצע "צוק איתן",
שלושה שבועות של שכול עם הרבה גבורה.
שלושה שבועות קשים של עם שלם,
שלושה שבועות של אחדות עם ישראל.
שלושה שבועות של מטח טילים,
שלושה שבועות של ריבוי ניסים.

וממש בתוך שלושת השבועות על חורבן בית שני, בית שנחרב על שנאת חינם
נבקש ממך אבינו מלכנו
אמור דיי לצרותינו!
על שנאת חינם נחרב ביתנו, כך לימדונו חכמינו
ועל אהבת חינם יבנה, במהרה בימינו.

שלושה שבועות של אהבת חינם,
המוכיחות מעל לכל ספק-
אהבת חינם הייתה קיימת ותהיה...

שלושה שבועות שקדמו להם...
קרוב לשלושה שבועות של אחדות ואהבת חינם
על שלושה נערים טהורים שנרצחו בדמי ימיהם.
ח"י ימים של תפילות וקבלות
בזכותם נגלו מנהרות ונמנעו עוד אסונות.

והנה בראש חודש אב בו ממעטים בשמחה על בית שני שנחרב
בית שנחרב על שנאת חינם,
נבקש ממך אבינו מלכנו
אמור דיי לצרותינו!
על שנאת חינם נחרב ביתנו, כך לימדונו חכמינו
ועל אהבת חינם יבנה, במהרה בימינו.
"יבנה המקדש עיר ציון תמלא
ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה!"

יהי זכרם של כל הנופלים הטהורים והקדושים ברוך!

ישלח ה'במהרה רפואה שלימה לכל הפצועים.

שנשמע רק בשורות טובות!

לקראת יום השואה- דברי התעוררות וחיזוק מכתבי האדמו"ר מפיסצנה הי"ד

יום העצמאות מנקודת מבט של... ילד

"בקש שלום ורדפהו"

לכבוד תקופת השמחות...ברכה לאירוסין

ברכה לגיל יובל

ברכת פרידה מהצוות

קצת על מעלת השבת

מה בין חורבן ל"מאורי האור"?

ברכה לחתונה

ברכה לבת מצווה

תהא שנת עליית דרגה

שמחת תורה- "אנוכי אשמח בה'"

"עולם חסד יבנה"

לכבוד חנוכה- סיפור על אמונה

"תהיינה אוזניך, קשובות"...

ללקט ולברר הנקודות הטובות...(עפ"י רבי נחמן ורב אריה לוין)

"חִנֶה", (או- "חֶנָה") על שום מה?

סיפור חיים על אמונה צרופה

תפילה לאדון השלום

שלושת השבועות...